ההליכה לאורך הגדר ארכה זמן רב יותר ממש שברונו ציפה; נראה היה שהיא נמשכת עוד ועוד לאורך כמה קילומטרים. לאחר שהלך כמעט שעה הופיעה נקודה זעירה במרחק והוא צמצם את עיניו לראות מה הדבר. ואז, כשהתקרב עוד יותר, הוא ראה שהדבר הזה לא היה נקודה ולא היה כתם ולא בועה ולא צורה, אלא בן אדם. למעשה זה היה ילד. "שלום," אמר ברונו. "שלום," אמר הילד. הילד היה קטן מברונו וישב על הארץ ונראה אומלל. הוא לבש את אותה פיג'מת פסים שלבשו כל האנשים מהצד ההוא של הגדר. לא היו לו נעליים או גרביים וכפות רגליו היו מלוכלכות למדי. על זרועו ענד סרט ועליו כוכב. "למה יש כל כך הרבה אנשים בצד ההוא של הגדר?" שאל ברונו. "ומה אתם כולכם עושים שם?".
אם תתחילו לקרוא את הנער בפיג'מת הפסים תצאו למסע תגליות עם ילד ששמו ברונו, ובמוקדם או במאוחר תגיעו יחד איתו לגדר. מבעד לעיניו תוכלו לראות את הגדר הזאת, שאתם בעצם מכירים היטב, כמו מישהו שרואה אותה בפעם הראשונה, ותזכו בהזדמנות נדירה לחשוב מחדש על סיפור מוכר עד כאב.
הנער בפיג'מת הפסים היה רב מכר במדינות רבות בעולם וזכה לשבחי הביקורות.
מידע נוסף
)
