הימים הנוראים מלאים בהוד והדר של התשובה הפורצת ממעמקי נפשו של כל יהודי באשר הוא. אלו אינם ימים נוראים במובן הפשוט של המילה - ימים שדברים רעים מתרגשים לבוא עלינו (חס וחלילה) אלא אלו ימים שבהם עלינו להתמלא ביראה אל מול תפקידנו בבריאה ואל מול יחסינו אל בוראנו. האם אני עושה במשך כל השנה את תפקידי נאמנה כבעל, כאם, כאח, כאחות? האם אנחנו ממלאים תפקיד חיובי בתיקון עולם? האם אני אהוב/ה על הבריות על הסובבים אותי? האם אנחנו מקושרים לקב"ה בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו? האם קיום המצוות שלנו הוא מן השפה אל החוץ או מן השפה ולפנים?
ברגע שאנו שואלים את עצמנו את השאלות הללו, כבדות ככל שיהיו, ממילא ליבנו מתמלא ביראה הדרושה לשם מתן מענה נכון לשאלות הללו. בעזרת השם, היראה הזו מתעלה בימים הבאים לאחר הימים הנוראים לשמחה מאהבה על האפשרות שלנו לתקן ולהתעלות ולהתקדם בעבודת השם וכך אנו מגיעים לחג הבא - חג סוכות - שמחים על הקשר שלנו עם בוראנו בתתו לנו את ספר התורה.
מידע נוסף
