סיכום:evic
החייל הטוב עשהאל

החייל הטוב עשהאל
(מן המדבר והלבנון, עשהאל לובוצקי, ידיעות אחרונות, 2008)
על כריכת ספרו, אותה עיצבה דקלה יובל, מופיע עשהאל לובוצקי בתמונה שצילם יואב למר, עבור סוכנות העיתונות הצרפתית במהלך הלחימה בלבנון. עשהאל נראה בתמונה זו כשהוא עדוי בתפיליו, על פניו זיפי זקן, לבוש מדי ב' מאובקים, על חזהו תלויים משקפי ראיה, על כתפו דרגת הסג"מ- ובידיו אחוז הסידור. פניו של עשהאל אומרות עיפות וריכוז, ושפתיו המבוקעות ממש נראות כנעות בתפילה. במהלך הספר מספר עשהאל כי צולם ללא ידיעתו ע"י הצלם, שמאוחר יותר פרסם את התמונה בלא שידע על גורלו של עשהאל. סביב תמונתו של עשהאל מרחפות/ חרוטות מילים בכתב ידו מתוך יומן הקרבות אותו כתב בעודו מוטל פצוע בבית החולים, וכדרכה של כריכה טובה, הכריכה הזו משקפת בדיוק את תוכנו של הספר: האדם, עשהאל, הלוחם הדתי, הקצין הצעיר- מופיע כמות שהוא מבין מילות יומן המלחמה.
הספר מספר את סיפור מלחמת לבנון השניה מנקודת מבטו של קצין צה"ל צעיר, מפקד מחלקה בגולני שזה עתה סיימה את הכשרתה הראשונית- שנקלע מתוקף הנסיבות למעגל הלחימה תחילה בעזה ולאחר מכן בלבנון. עשהאל נפצע קשות ברגליו בעת משימת הכנסת אספקה קרקעית לכוחות מחטיבתו שהיו בעומק השטח, עת ספג תא הפיקוד של נגמ"ש האכזרית בו נסע פגיעה ישירה.
מנקודה זו ואילך עובר הספר לגלול בצורה מעט מפורטת מידי, מפיו של מי שהינו בימים אלה פרח רופאים נלהב, חובב פרטים אנטומיים ופזיולוגיים, את פרשת שיקומו של עשהאל- בבתי החולים השונים.
ספר זה הינו למעשה דור שלישי לדור ספרי המלחמה המסופרים מנקודת מבטו של הלוחם שיצאו מבית המדרש שבמעלה אדומים. ראש וראשון למספרים היה ראש הישיבה, הרב חיים סבתו, שפרש בספרו "תיאום כוונות" את קורותיו במלחמת יום הכיפורים כלוחם מילואי שריון צעיר בחזית הגולן. הדור השני היה מיקי שיינפלד בספריו "בכל מקום שהם" והתוספת שנוספה לו במהדורות מאוחרות "בא מלבנון".
הצד השווה בין הספרים היא נקודה הנראית תחילה כשיקול עריכתי גרידא- אולם יש בו גם אמירה: בכל שלושת הספרים משולבים פסוקים וקטעי תפילה כשהם מופרדים משאר הטקסט ומנוקדים- כהפוגות בשטף הסיפור, לגימות אוויר פסגות אותן שואף המספר/המחבר בטרם ישוב לתאר את המאפילה אל ליבה ביקש לצלול. אולם בעוד הרב סבתו בנה את הספר כרומן, ועשה שימוש באמצעים סיפרותיים שונים (כגון סיפור היזכרות, flashback, שילוב סיפורים ותיאורי אירועים מנקודות מבט שונות ועוד), ושיינפלד, שבחר בזאנרי הסיפור הקצר והנובלה למסור את סיפורו, אף הוא מספר את סיפורו בכלים אומנותיים מסויימים- הרי שספרו של עשהאל הינו למעשה יומן אירועים, ללא כל יומרות או כלים ספרותיים- והאפקט המתקבל הינו קול נקי, צלול- ובעיקר תמים מאוד.
תמימותו של עשהאל באה לידי ביטוי בספר בשני מובני המילה- הספר שלם, ומשקף יפה את שלמותו של עשהאל כאדם: נחוש, מקפיד, מסודר, מסור לחייליו, נאמן למפקדיו, בן טוב להוריו וחבר טוב לחבריו. אולם עשהאל תמים גם במובן זה שאינו שואל בשום שלב בספר על המנגנונים המפעילים את המאורעות בהם הוא מעורב באורך כה עמוק. דווקא מלחמת לבנון השניה- מלחמה, מלחמת שקר שאף מילה משמה אינה נכונה (לא הייתה זו מלחמה במובן המקצועי המלא, היא לא התקיימה מול צבא לבנון- ומעולם לא הוכרה בישראל מלחמת לבנון הראשונה) דווקא מלחמת שקרים תעמולה ותעתוע זו, שעיקרה היתה התקשרות, מעורבותה, ביקורתה והסתייגויתיה, דווקא מלחמה זו שהבליטה כל כך את השחיתות במפלגת השלטון וגרורותיה- דווקא היא הוציאה מעשהאל את היצירה התמימה הזו.
עשהאל, השוכב פצוע בבית החולים, אינו דורש תשובות. הוא אינו מתעמת עם מפקדיו המבקרים אותו, אינו מנצל את מעמדו של אביו כח"כ לשעבר כדי לדרוש תשובות מאנשי הדרג המדיני- ואפילו בסצינה בה מתחולל סביבו בבית החולים ויכוח פוליטי אודות המלחמה, גורמיה ותוצאותיה- חושב עשהאל לעצמו איך כמ"מ פשוט לא היה מודע כלל לסערת הויכוח הציבורי שהתחולל סביב הקרבות בהן מצא עצמו נוטל חלק.
הצרימה הגדולה העולה מן הספר היא דווקא של יופיו ותמימותו של עשהאל – הצורמים במיוחד אל מול הציניות, הסיאוב והכיעור של אלה ששלחו אותו לקרבות בהם נפצע. רומן ספרותי באמת היה מעמת את דמותו של הקצין הצעיר, בהיר המבט והאידיאליסט, עם דמותו של פוליטיקאי מסואב, מושחת, מזדקן המשחק משחק פוליטי בצעירים כדוגמת עשהאל- בגופם, בבריאותם ובחייהם.
הספר אינו יצירת ספרות, לא מופעלים בו כלים ספרותיים כלל- ועשהאל לא יכתוב, כנראה, ספרים אחרים- אלא יהפוך, רציני מסודר ומסור שכמותו, לרופא נפלא. אבל נסיבות כתיבת הספר, המשחק המושחת המוטרף המביא צעירים תמימים, טובים ומסורים, לעשות כמיטב יכולתם במסירות אין קץ עבור מטרה מעוותת בדרך הפתלתלה שקבעו עבורם מפקדיהם ומנהיגיהם- נראה שעוד ישובו.