מבוא
תופעת שתיית משקאות חריפים לשוכרה, אינה חדשה. בימינו ובמדינתנו, היא לובשת מימדים מדאיגים של מספר המתמכרים לטיפה המרה מכל שכבות הציבור ואף בקרב צעירים לימים.
בפרשת השבוע מצווים בני אהרן שלא לשתות יין בבואם אל הקודש. ציווי זה הוא תגובה לחטאם של נדב ואביהוא בני אהרן, שמתו בגלל שנכנסו שתויי יין למשכן.
וכך אומרת התורה:
ספר ויקרא פרק י
(ח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
ובאר רש"י: "רבי ישמעאל אומר, שתויי יין נכנסו למקדש תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש."
יין הוא מזון משובח. ה' ברא את הגפן ונתן דעת באדם להפיק ממנו יין. אדרבה אם על הגפן אנו מברכים "בורא פרי העץ", הרי שקבע היין ברכה לעצמו, "בורא פרי הגפן" דבר המעיד על שבחו של היין.
וכבר יודעים אנו את הפסוק בתהלים [פרק קד, טו] "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹש".
אנו משתמשים ביין בשמחה של מצווה: קידוש של שבת, ברית מילה, פדיון הבן, חתונה.
חכמים שיבחו את היין [בבלי מסכת יומא דף עו/ב] "והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין" כלומר יין וריח פיקחו אותי.
ובכל זאת מזהירה התורה את הכוהנים לבל ישתו יין בבואם אל הקודש. כלומר, עם כל שבחו של היין, יש סכנה גדולה לשותה מעבר למידה.
"....שקודם שישתה אדם מן היין, הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, 'וכרחל לפני גוזזיה נאלמה'
שתה כהוגן, הרי הוא גבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי, נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק, ומוציא לפני הכל נבלות הפה, ואינו יודע מה יעשה." [מדרש תנחומא בראשית פרק יג].
נעסוק במדרש שמתאר חיים של משפחה בצל השכרות, וההשלכות של תופעה זו.
אמר רבי אחא: מעשה באחד, שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין.
אמרין בנייה: לית הדין אבונן שביק לן כלום.
אשקיניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עלם. |
אמר רבי אחא: מעשה באחד, שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין.
אמרו בניו, אין אבינו מותיר לנו כלום בירושה.
השקוהו יין שכרוהו והוציאוהו לבית הקברות. |
עברין שפיין בתרע בית עלם,
שמעון אנגרייא במדינתא.
פרקין טעוניהון בגו בית עלם,
ואזלון למחמי קלא במדינתה. |
עברה שיירה של סוחרי יין ליד בית הקברות, שמעו שיש בעיר מיסים חדשים.
פרקו את סחורתם שהכילה כדי יין בתוך בית הקברות, והלכו לברר את השמועה. |
איתער משנתיה, חמא זיקא יהביא לעיל מן רישיה.
שרא יתיה ויהביתיה בפומיה.
לבתר שלשה יומין, אמרין בנייא לית אנן אזלינן וחזינן מה ההוא אבונן עביד?!
אזלין ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה. |
התעורר משנתו, ראה כד למעלה מראשותיו, פתחו וקרבו אל פיו ושתה.
אחר שלושה ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים לראות מה עם אבינו?!
הלכו ומצאוהו באופן שכד יין מוצמד לפיו. |
אמרין: אוף הכא לא שבק לך ברייך. הואיל ויהב לך, לית אנן ידעין מה נעבד לך.
עבדון ביניהון תקנה, כל חד וחד הוה משקה ליה חד יומא. |
אמרו: אף כאן לא שכחך בוראך. הואיל והוא נותן לך אין אנו יודעים מה נעשה אתך?
עשו תקנה ביניהם וכל אחד היה משקה יום אחד. |
דמותו של האב
דמותו של האב: האב אינו נוהג כשורה. זהו תאור של אלכוהוליסט ששוכח את בניו. בכל הסיפור אין ולו מילה אחת, שהוא מדבר עימם. הוא לא דואג למחייתם של בניו.
גם הבנים אינם "צדיקים גדולים". הם מתוארים כבעלי אישיות שלילית מאוד. הם מיצרים על ירושה עתידית שלא תהיה להם , על שהאב מבזבז את רכושם על יינו...
יתכן לפרש שמדובר בבנים שהתחתנו וכבר אינם בבית, ואז הפליאה עליהם גדולה, שכן חמדני ממון הם ביותר.
אמנם אפשר לומר שמדובר בבנים שסמוכים על שולחן אביהם, אך המצב הוא כזה, שאין הוא ממלא חובתו כאב לדאוג למחייתם.
הם כולם בדעה אחת, אין אנו מוצאים מי שמערער. מצב זה מביע את התסכול שלהם והכעס על אביהם. יתכן ומצב זה נמשך זמן רב וסבלם היה גדול ביותר.
מעשה הבנים- מעשה נבלה או ניסיון לזעזע?
מהו יחסם אל אביהם? מה המניע של מעשיהם?
כלפי אביהם יחסם ממש גרוע. נשים לב שאין הם מדברים עמו אלא מדברים עליו.
הם חסים על עצמם על הירושה שהם יאבדו אך לא חסים עליו.
במובן זה הם תאבי ממון יותר מהרגשת יחס של כבוד אל אביהם.
הם מכנים אותו זקן [כך לפי גרסת מרגליות על המדרש] בתואר גנאי אף שלא ברור שהיה ישיש. גם הביטוי 'הזה' הוא גנאי.
הם מניחים אותו בבית הקברות. יתכן והם רוצים ממש שימות, כי לא יכלו לסבול אותו. אלא שהם עושים זאת בעקיפין כלומר לא להורגו בידיים אלא שימות מאליו שם.
אולי הוא ימות ברעב? אולי יקבל התקף לב מרוב פחד? אותם זה לא מעניין. בית עלמין הוא מקום מפחיד המכונה "חצר מוות".
- ויתכן, שמעשה הנחתם אותו בבית הקברות, לא היה בו כוונה שימות, אלא שיתעורר ויתמה על עצמו, 'איך הגעתי לכאן? ויבין מעצמו בדרך של טראומה, עד לאיזה שפל הוא הגיע, ומה עלול להיות גורלו, אולי כך הוא ייגמל משתייתו לשוכרה.
הם יודעים שאבא הוא אבא, אך מעוניינים לשנות את הרגליו. כנראה ששוחחו עמו לא מעט, על הצורך שלו להיגמל, אך לא הועיל מאומה. עתה הם מנסים לגומלו בדרך של זעזוע רגשי.
לא קל לשנות הרגלים. זהו מהדברים הקשים ואולי הבלתי אפשריים אצל אדם מבוגר. אדם צעיר גם לו קשה לשנות הרגלים. ראו כמה צעירים מעשנים ורוצים להיגמל אך לא מצליחים.
ההשגחה העליונה
שיירת הסוחרים שהגיעה [וכן שיירת הסוחרים שעברה ליד יוסף ואחיו], הם שליחי ה'. הם משאירים בבהלה את כדי היין ליד האב. האב שהתעורר שותה מן היין ובכך הוא שורד וניצלים חייו. הסוחרים כלל לא מודעים למעשה זה, כי כל עניינם הוא להיפטר ממסי העיר. אבל ההשגחה העליונה נעזרת בהם לעשות חפצהּ ולהציל את האב.
הבנים פוקדים את אביהם בבית הקברות, מה הם רואים?
חולפים שלושה ימים. מתברר שבאחים יש בכל זאת נקודת מצפון חבויה המתעוררת ומציקה: "וכי אין אנו הולכים לראות מה עושה אבינו?!" אמירה זו שנאמרת בלשון תמיהה על עצמם, היא התעוררות המצפון החבוי. הם לא שכחוהו. זה מטריד אותם. והנה כאשר הם רואים את אביהם חי ושורד ולא עוד אלא המשקה האהוב עליו, ממלא את גרונו, ברגע אחד משתנים אצלם כמה דברים מן הקצה אל הקצה.
החזרה בתשובה של הבנים
הם אומרים 'אוף הכא לא שבק לך ברייך ?! [ אף כאן לא שכחך בוראך?!]
יחסם אל ה' משתנה. השגחתו הפרטית החופפת על בריותיו הופכת לממשית ומוחשית בעיניהם. מי פילל שבמקרה תעבור שיירה ובמקרה תניח כד יין ליד אביהם.
יחסם כלפי אביהם משתנה כי מתברר להם שיש לו איזו זכות טמירה, איזה צדקות נסתרת אשר עבורה זוכה הוא לחסד שמימי מופלא.
יחסם אל הממון משתנה. אם קודם הם דאגו לירושה עתידית ועבורה היו מוכנים להיפטר מאביהם, הרי עתה הם עושים תקנה לאביהם ומרכושם הם מפרנסים ומאכילים ואף משקים אותו.
אם לפני כן היו הם מגובשים להרע ללא פוצה פה, הרי עתה גיבושם הוא להטיב עם אביהם.
ממבט מתנשא של הרצון לזעזע ולשנות את אביהם, הם עוברים להבנה שעלינו להמשיך כך לחיות ולספק לו את רצונו כי קשה לכפות עליו שינוי. אמנם יתכן שבתקנה זו, נוסף על התיקון שיש להם לחטאם, יש תקנה לאביהם משום שעתה שהוא סמוך על שולחנם, ויוכלו לווסת את שתייתו כך שמשך הזמן יוכלו אולי לגומלו לגמרי.
אותם אחים שהוצגו בתחילת המדרש כשליליים וחסרי לב, נראים בהמשכו כבעלי מצפון, וכאלה המוכנים להודות שטעו ולשנות כיוון במאה ושמונים מעלות. לא קל הדבר, לעשות תפנית ולהודות על האמת.
סיכום
נפלאות דרכי ההנהגה האלוקית וההשגחה הפרטית. נפלאה היא הסגולה שיש בכל יהודי, ואף אם כיסויים עבים ובוטים לה, סוף שהיא מתגלה, והטוב החבוי פורץ ועולה ומנתב את החיים כולם.
מדרש זה, לא על חנם הזכירוהו חכמינו. יש בו כדי להביא אותנו למודעות, עד כמה יכול האדם להיות קר ואכזר, חסר לב ואנוכי, אפילו כלפי בני משפחתו הקרובים אליו, אף כלפי הוריו מולידיו, שאך טבעי הוא שיחוש צורך פנימי טבעי לכבדם ולתומכם בשעת מצוקתם.
ומאידך גיסא יש כאן לימוד על הסגולה המצויה אף באלו חסרי הלב, שבעת רצון, בעת של הארה והתרוממות מאותה אנוכיות צרת אופק, גם בהם נדלקת שלהבת התשובה, והחרטה, חיפוש הדרך, ותיקון המעשים.