חמשה חומשי תורה עם פרוש "שי למורא" המהדורה המנוקדת עם רש"י באותיות מרובעות ובניקוד דיקדוקי מלא בגודל גדול 12/17 ס"מ
חמשה חמשי תורה שי למורא עם תרגום אונקלוס, פרוש רש"י, בעל הטורים, תולדות אהרן ומנין המצות לפי הפרשיות.
ועם פרוש שי למורא על פרוש רש"י, המבאר בלשון קלה את דברי רש"י. מלקט מגדולי המפרשים, דעת זקנים מבעלי התוספות, חזקוני, רמב"ן, רבנו אליהו המזרחי, גור אריה, באר מים חיים, לבוש האורה, שפתי חכמים, ספר זכרון, משכיל לדוד ועוד פרושים רבים שפרשו את דברי רש"י. וכן על פי הערוך ורד"ק ועוד. וכן באו בו ציורים ללמוד כל דבר הצריך לכך. ועם שערי ציון - ציוני המקורות שמהם שאב רש"י ז"ל את פרושיו, ומראה מקומות הפסוקים ומאמרי רז"ל בעריכת שמואל יהודא הלוי וינפלד ירושלים.
לפרוש זה יש הסכמות מאת גדולי ישראל: הרב מנחם מנדל שניאורסון זיע"א, הרב שמואל הלוי ואזנר, הרב ישראל משה, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב משה הלברשטאם, הרב דוב סלונים.
רש"י פירש כמעט את כל ה
תנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש ה
פשטי ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שליש מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.
שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא).
פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים אך נוטים עוד יותר ל
מדרש.
רש"י הוא המפרש העיקרי של
מסכתות ה
תלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן. כך, בתחילת
מסכת בבא בתרא (דף כט) נקטע פירושו, ומשם המשיך נכדו
רשב"ם את הפירוש. וכן ב
מסכת מכות (דף כ"ד), וכן במסכתות
נדרים ו
נזיר. ישנן מסכתות שנחלקו לגביהן החוקרים: ספקות הועלו בנוגע לפירושו ל
מסכת מועד קטן (מעבר לפירוש הנדפס, ישנם כתבי יד של שני פירושים אחרים המיוחסים לו, ויש הטוענים שאף אחד מהם אינו שלו, ושלא כתב פירוש למסכת זו), ל
מסכת תענית,
פרק חלק ב
מסכת סנהדרין, חלקים מ
מסכת זבחים ו
מסכת מנחות, כמו גם
מסכת הוריות מסכת נדרים ו
תמיד בכללותן. פקפוקים שוליים יותר היו בנוגע ל
מסכת בבא קמא. בנושא זה ישנה מחלוקת בין קבוצת חוקרים אשר נוטה יותר לדחות פירושים המיוחסים לרש"י כאותנטיים במקרי ספק, וקבוצה אחרת הנוטה דווקא לדחוק את הספקות לרוב.
פירוש רש"י על ה
תלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא, הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י כמעט ואינו מביא מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים:
התלמוד הירושלמי,
מדרשים ו
תרגומי התנ"ך, כפי שעשו פרשנים אחרים על התלמוד כ
תוספות או
רבנו חננאל למשל. פירושו של רש"י בתלמוד הוא מקומי, ואיננו מנסה ליצור אחידות ולתרץ סתירות ממסכתות אחרות, כפי שעושים בעלי התוספות.
בדברי
בעלי התוספות אנו מוצאים עדויות לכך שהיו לפירושו שתיים או שלוש מהדורות, דהיינו, הפירוש נערך על ידי רש"י במהלך חייו כמה פעמים, אם כי נקודה זו נתונה היום במחלוקת בין החוקרים. עם זאת, הדעה המקובלת היום היא שאמנם לא היו "מהדורות" במובן המודרני, של כתיבת הפירוש מחדש, אך ברור שרש"י תיקן במשך ימיו את פירושו, כאשר השאלה היא רק מהי כמות השינויים והתיקונים שערך במהלך ימיו, והאם כשהתוספות מדברים על "מהדורה ראשונה" ו"מהדורה אחרונה" אין הם מדברים אלא על שינויי נוסחאות רגילים ולא על שינויים של רש"י עצמו.
פירוש ה
תוספות על התלמוד מנתח ומדייק בכל מילה המובאת ברש"י, פעמים שמסכים עם דבריו, ופעמים שחולק עליהם. בשיטת דיוקם בדבריו הלכו רבים מפרשני התלמוד עד ימינו.
פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת
ימי הביניים בפירוש ה
מקרא וה
תלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.
רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י),
דעת זקנים,
רמב"ן ו
אבן עזרא הספרדיים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. למרות שרש"י, להבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה
איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו אינו מנסה ליישב סתירות.
עיקרם של ספרי ההלכה הקדמונים
מחזור ויטרי,
ספר האורה ו
ספר הפרדס, המכונים "ספרי דבי רש"י" נכתבו על ידי רש"י או על ידי תלמידיו, על פי פסקיו.
רש"י שלח ידו גם במלאכת ה
פיוט, וחיבר מספר
קינות על
מסע הצלב שהיו בימי חייו. חלק מהפיוטים אותם כתב נוהגים לומר ה
אשכנזים ב
סליחות.
על מפרשי רש"י:
על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים שמחבריהם מכונים לעתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם ה
מהר"ל מפראג שכתב את "גור אריה", ורבי
אליהו מזרחי (הרא"ם). פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" שכתב
ר' שבתי משורר בס שתומצת מאוחר יותר תחת השם "עיקר שפתי חכמים".
בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן) ו"
שי למורא" שערך הרב
שמואל יהודה הלוי וינפלד, ירושלים.
רבי
מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטה בעלת כללים רבים ומורכבים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה ודוגמאות לשימוש בהם רוכזו בספר "כללי רש"י"). על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "
לקוטי שיחות" (39 חלקים), ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים).
מידע נוסף
)
